פעולה ישירה לא אלימה – טרור
או התנגדות לגיטימית?
החזית לשחרור כדור הארץ
(מתוך הספר "התעוררות לפעולה
ישירה" מאת רוני ערמון)
אי-אפשר להכליל את כל מבצעי החבלות תחת אותה דעה או כותרת.
'החזית לשחרור כדור הארץ' היא רשת של תאים עצמאיים. תאים אלה דואגים לחבל בציוד
המשמש להרס של אזורים טבעיים, ובמפגעים נושאי רווחים: בתים צמודי-קרקע שנבנו על
שטחים פתוחים, מפעלים לניסור עצים, מגרשים שבהם מוכרים רכבי 4*4, ועוד. כדי ללמוד
על המניעים של החזית, בחרתי להביא מדבריהם שהופיעו במגזין Resistance.
הדיון הוא עקרוני בלבד ואין לראות בו המלצה או אי המלצה לשימוש בטקטיקות אלה באופן
מעשי.
"כאשר אין טיעונים
לגיטימיים להצדקת פעולות שאתה עושה – אפשר להטות את השיחה ולהרחיקה מהנושא, וליצור
ויכוח מזויף כדי להסיט את תשומת-הלב מהעיקר. כך גם במקרה של 'החזית לשחרור
כדור-הארץ' ותנועות הפעולה הישירה ככלל. המדיה והרשויות הופכים את הדיון האקולוגי,
הקריטי, לדיון במונחים של טרור ואלימות. הם משתמשים במונחים כמו
"אקו-טרוריסטים" – כדי להסיט את תשומת-הלב הציבורית מהבעיה הסביבתית
שמעלה החזית, וכדי למנוע תמיכה ציבורית בפעולה ישירה אפקטיבית.
הוויכוח המזויף מסייע להסיט את תשומת-הלב מהעובדה שאנו
הורסים בשיטתיות את היסודות הדרושים לקיומנו. מערכות אקולוגיות מורכבות ומלאות,
שנוצרו במהלך מיליארדי שנים, נהרסו באופן כמעט מוחלט במהלך אלפי שנים של ראיית
האדם כמרכז העולם. בתי-הגידול הטבעיים, התומכים במגוון של מיני בעלי-חיים, עוברים
"פיתוח" בקצב מסחרר. זאת כדי לבנות ולעצב בהם שיכונים פרבריים המתאימים
לצרכן המודרני – זה הרואה את הכסף ואת המותרות כבסיס לאושר. הלחץ המתמשך לגריפת
רווחים באמצעים טכנולוגיים גורם להרעלת האוויר, המים, והמזון. בלי שינוי דרמאטי
באופן שבו בני האנוש חיים על-פני כדור-הארץ – נהרוס את כל האפשרויות לקיומם של
חיים כלשהם, כולל החיים שלנו.
ככל שאנו הורסים את הסביבה, כך אנו סובלים יותר בגוף
ובנפש. זה לא צירוף-מקרים. הרפואה המודרנית הצליחה פלאים בהארכת תוחלת-החיים – אבל
אין לה סיכוי לשמור עלינו מפני סרטן ומחלות אחרות, שהן תוצאה ישירה של אורח החיים
הטכנולוגי-תעשייתי. דיכאון, אובדן תקווה, מיניות שטחית, ניכור, הן תגובות טבעיות
לחיים בשיטה שאינה מעוצבת סביב צרכים אנושיים, אלא סביב תאוות-הבצע הקפיטליסטית.
הבחירה היא בין כמות לבין איכות. אפשר להמשיך ולחיות כמו שאנו עכשיו, מוקפים
בנכסינו החומריים ומנוכרים לסביבה הטבעית ולאנשים הסובבים אותנו – עד שנביא את
עצמנו להכחדה. אנו בחרנו לפעול עד נשימתנו האחרונה נגד האג'נדה של הקפיטליזם,
הנוגדת את אופי כדור-הארץ ואת צורכי האנשים שחיים עליו. השיטה אחראית לכל הסבל
שאנו חווים כבני-אדם, כקהילות, כעולם. במקום לנסות ולשנות את המצב, אנשים רבים
בוחרים להתעלם ממנו. הם ממשיכים לגנות כל פגיעה ברכוש, כמעשה אלים.
ברגע שמתקיים ניצול הקהילה
והרס הסביבה הטבעית כדי להביא לרווחים, יש
אינטרס ציבורי לעצור את הבעיה. אחת הדרכים השימושיות, שבהן בחרה החזית
להשתמש, היא לשרוף את הנכס שעבורו נגרם הנזק.
מי שטוען כי השגת צדק חברתי וסביבתי יכולה לבוא רק דרך
מחאה העולה בקנה אחד עם חוקי המדינה – גורם, באופן נאיבי או מכוון, להבנה חלקית של
עומק הבעיות העומדות בפנינו. אם אתם קונים את התעמולה שכל הרס רכוש פסול, בלי קשר לדיכוי ולהרס שנגרם בידי אותו
רכוש – אז אתם מאמינים שבאופן בסיסי, לרכוש יש ערך גבוה מאשר ערך החיים. המערכת
פועלת לניצול, עד כלות, של כל משאב והזדמנות אפשריים. לא כדי ליצור עולם טוב יותר,
לא כדי לספק עוד הזדמנויות להתפתחות אנושית – אלא כדי לשדוד אותנו ואת הדורות
הבאים.
התנועה הסביבתית הממוסדת לא הצליחה, ולא תצליח, בדרך שבה
היא הולכת. רוב המאמצים לשינוי נעשים באמצעים שבהם המדינה מאפשרת מחאה ואקטיביזם.
אך מה ההיגיון בלחשוב שהשיטה מאפשרת נתיבים לשחרור – כאשר בזכות השיטה, מתאפשר
ומקודם הדיכוי? כל יום נהרסים עוד ועוד מרחבים אקולוגיים לטובת רווחיהם של תאגידים
ענקיים. האוויר שאנו נושמים, המים הדרושים לנו לשתייה והמזון שאנו אוכלים – סופגים
יותר ויותר רעלים, ככל שהתעשיה ממשיכה בפלישתה. מדוע רבים כל-כך הם האנשים ששותים
מים מינרליים? מדוע הפקקים מתארכים, למרות סלילה מאסיבית של כבישים ומחלפים? ראו
איך עולה רמת התחלואה מסרטן; איך השטחים הירוקים נמכרים ליזמים פרטיים; ואיך
ממשיכים להתעלם מטכנולוגיות ירוקות להפקת אנרגיה, כל עוד לא שאבו את טיפת הנפט
האחרונה מכדור-הארץ.
זו דרך המובילה לניוון מוחלט. איננו יכולים להמשיך בה.
זוהי התאבדות. מה יותר חשוב לך: הכסף שלך, הבית שלך, המכונית שלך, הקריירה שלך –
או החיים שלך ושל ילדיך ונכדיך? אם אתה מותקף בידי אדם המהדק את זרועותיו סביב
צווארך – האם תאסוף חתימות על עצומות, ותבקש ממנו בנימוס שיפסיק? אנו רוצים להאמין
שתגן על עצמך בכל אמצעי נדרש. 'החזית לשחרור כדור-הארץ' מכירה בכך שהמצב הסביבתי
נואש – ובוחרת בפעולה ישירה, כדי להגן על כדור-הארץ.
החזית אינה קבוצה של טרוריסטים אלימים, כמו שמספרים אלה
ההורסים את כדור-הארץ. אנשי החזית הם אינדיבידואלים אינטיליגנטים ואמיצים, הבוחרים
בפעולה הנדרשת לשם הגנה עצמית. הם מבינים שהאדמה נהרסת לטובת רווחי תאגידים
ומדינות. הם בוחרים פעולות הגורמות נזק כלכלי, כדי לחסל את מניע הרווח בפרוייקטים
הרסניים. שירותי-הביון האמריקניים מתייחסים לחברי החזית כאל איום טרוריסטי מתוך
המדינה. בעיקר מכיוון שאנשי החזית אכן מהווים איום. הם איום לאלה המרוויחים מהרס
הסביבה הטבעית. הם איום על ה"חלום האמריקני" שבו לרכוש יש ערך גבוה משיש
לחיים. הם איום על המערכת מכיון שהם מבינים כי מה שנדרש הוא מהפכה ולא רפורמות.
העניין פשוט מאוד. החזית פועלת לשימור יסודות הסביבה
הטבעית שכולנו צריכים כדי לשרוד: אוויר נקי, מים טהורים, מזון בריא. הממסד – לעומת
זאת – פועל להרס היסודות הללו, ולהרס הסביבה הטבעית לטובת רווחים קצרי טווח. הלאה
הממסד ההרסני! תחי החזית לשחרור-כדור הארץ!"
כשאני מעלה לדיון את הנושא של חבלה-בתשתית, אני נתקל
לעיתים קרובות בשיח דומה. טיעונים מוסריים נשזרים עם טיעונים טקטיים. עדיף להתמודד
עם כל אחד מהם בנפרד. הבאתי את הטיעונים
של 'החזית לשחרור כדור-הארץ' כדי לאתגר את דרך החשיבה שהממסד הרגיל אותנו אליה,
ואת הקונסנזוס שנבנה על פחד – פחד מהפגנות הכוח של השוטרים וגינוני העוצמה של
היזמים. לחשוב באופן חופשי, אין משמעו להחליף את דרך החשיבה של הממסד בדרך החשיבה
של 'החזית לשחרור כדור-הארץ'. כדאי שאנו – כיחידים וכקבוצות – נשב עם עצמנו
ולהגדיר את הגבולות שלנו באופן עצמאי ומשוחרר מההטפות של מערכת החינוך, אמצעי
התקשורת, או פעילים לשינוי חברתי. לשם כך, נעשה הבחנה בין שיקולים מוסריים לבין
שיקולים טקטיים. השיקול המוסרי הוא אישי – ולא עלי המלאכה, לחשוב בשביל אף אחד.
בשיקולים הטקטיים יש לכלול את
הערכת הסיכון, ואת הערכת היכולת להצליח. לא מומלץ להיות גיבור גדול. מדברי החזית:
"אל תשאירו עקבות. החירות שלנו חשובה לא פחות מהחירות שאנו רוצים לקדם בחברה.
לרבים מאיתנו יש משפחה וחברים. חשוב לפעול בבטיחות מקסימלית, כדי לוודא שאיננו יוצרים פגיעה מיותרת, בעצמנו
ובאחרים". כדי להתמודד עם חדירת קרציות, ממליצים אנשי החזית "לפעול
בתאים קטנים ועצמאיים, ורק עם אנשים שאנו מכירים וסומכים עליהם. לפעול בשיקול-דעת
ולא בפזיזות". אחד התאים של החזית הוא משרד הדוברות, הוא האחראי על קשר עם
התקשורת, על הוצאת כתב-עת המתאר את פעילות החזית, ועל תחזוקת אתר האינטרנט. אנשי
המשרד חשופים להטרדות חריפות מצד האף.בי.איי. הטרדות אלה הן חסרות-תוחלת – מכיוון
שהדוברים אינם מכירים, ולכן אינם יכולים לחשוף, את מבצעי החבלות. התפקיד שנטלו על
עצמם הוא העברת המסרים של החזית לציבור. החזית היא רשת לא-היררכית של תאים,
שמצליחה גם לפעול וגם לתקשר את מעשיה בסביבה תקשורתית עויינת.