וידאו אקטיביזם וחיות אחרות
דוגמא
לדרך שבה מצלמת וידאו יכולה להועיל במאבק - מאמר מאת פעיל לזכויות אדם
ובעלי חיים אחרים
כוח
אדיר לשנות בידיים של כולנו
הנגישות
הרבה לרובנו למצלמות וידאו שמה בידי כמעט כל אחד מאתנו הרבה מאוד כוח לשנות,
במיוחד בעידן בו המציאות היא המציאות הטלוויזיונית ושם המשחק הוא יחסי ציבור.
במדינה שבה מרוב שחיתות ומחדלים לא רואים את ה"דמוקרטיה", בכל פעם
שנעמיד את המצלמה במקום אקראי כלשהו ונלחץ כל הכפתור האדום, קרוב לוודאי שנצלם
משהו הראוי להיקרא "השערוריה/הפרשה שהסעירה את המדינה": שוחד, טובת
הנאה, "קומבינה", גניבת כספי ציבור, עסקנות מלוכלכת, ניצול חלשים, הרס
הסביבה – או הכל ביחד. המצלמה פשוט קובעת את כיוון אור הזרקורים, את מה שמועבר
מאחורי הקלעים אל מרכז הבמה.
בכדי
לשנות דברים, להשפיע על אנשים וחברות שנראים גדולים וחזקים לא תמיד צריך אנשים
וארגונים גדולים וחזקים אחרים, כסף, עורכי דין או מומחים, שיתחרו במשאבי הגוף
המפגע. מצלמת וידאו פשוטה בידי ילד שיודע
להפעיל אותה ורוצה לשנות עשויה להביא תועלת לא פחות: מצלמים דרך החלון את השכן
המכה את בנו, את הלוגו שמצויר על המשאית השופכת פסולת רעילה למי השתייה של
התושבים, את קצין המשטרה הסופר את הכסף שקיבל מהסרסור העומד לידו (כשליד רגלו
מביטות דרך סורגי חלון המרתף הזונות הכלואות - שעתיים אחרי שהתקשרת למשטרה וסיפרת
על מה שמתרחש במקום ושעה לפני שהתקשרת שוב ונודע לך ש"התיק נסגר עקב חוסר
עניין לציבור".) אפשר לתת אינספור דוגמאות למאבקים שבהם הארת המפגע באור
הזרקורים של מצלמת הוידאו הביאה לשינוי דרמטי במערכה.
מעשה
קיצוני
לפני
ארבע שנים בערך, בעמותת "אנונימוס" בתל-אביב, התקבצנו, קבוצה קטנה של
אנשים, חסרי מומחיות כלשהי או כסף, שסבורים שפגיעה בבעלי חיים ממינים אחרים, שאינם
מאיימים עלינו, רק בגלל שהם שונים – היא מעשה קיצוני. ראינו, שאין תיעוד מספק
(כמעט שאין בכלל) של הפגיעה והטביחה במאות מיליוני בעלי חיים מדי שנה במשקים
מתועשים בישראל. עובדה זו פגעה, לדעתנו, בסיכויים של קמפיינים מתוכננים, שמטרתם
להפחית את היקף הפגיעה. כמו כן הערכנו שככל שהקמפיינים יצברו תאוצה כך יקשה עלינו
יותר לתעד את המפגעים, כפי שקרה למשל עם המאבק במעבדות הניסויים בבעלי חיים: לפני
שהוקמה "האגודה נגד ניסויים בבעלי חיים" והחל תיעוד מה שנעשה במעבדות,
קל היה לתעד זאת. תוך זמן קצר ביותר הפכו המעבדות למבצר מוגן, שבדרך כלל רק אנשים
"מבפנים" יכולים לתעד מה שמתרחש בו.
כדורסל
כבשים, איברים "מיותרים" וליקוק ברגים
ארגנו
סיורים: בכל פעם שהצלחנו להשיג רכב ומצלמת וידאו נכנסנו לרכב ונסענו ברחבי הארץ.
לפעמים תכננו מראש את המסלול והגדרנו מטרות, ולפעמים פשוט נכנסנו לכל מושב וקיבוץ
בדרכנו ותיעדנו מה שראינו שם: צילמנו את המבט בעיניהם של תרנגולות, עגלים וחזירים
שאבדו את שפיותם לאחר שנות חיים בכלובים בגודל גופם; את התנועות המונוטוניות של
חיות משועממות; חקלאים חותכים וגוזרים מגופם של בעלי חיים איברים
"מיותרים": פטמות, זנבות, מקורים, קרניים, רגליים ואוזניים; צילמנו פרות
מעוותות גנטית המנסות להרים את גופן העצום ומתחלקות שוב ושוב בצואתן; צרחותיהם של
מאות אפרוחים זכרים בפחי הזבל במדגרות תעשיית הביצים, רגע לפני ששקית הזבל נסגרת
עליהם; עגלים שבקושי נושמים עקב מחסור (מכוון) בברזל במזונם, המלקקים בשקיקה ברגים
חלודים; אווזים המנסים בכל כוחם לעבור בין סורגי הכלוב בניסיונם לברוח מהמפטם;
תרנגולות "שלא מטילות מספיק ביצים" גוססות בשקיות ניילון; שלפוחיות על
רגלי תרנגולות, המטפסות על חברותיהן לתא (ומיד מופלות ומותקפות) בכדי לזכות ברגע
אחד של עמידה על "מצע רך" ולא על סורגי הכלוב; רגליים שבורות של
תרנגולים מבצבצות מבין סורגי כלובים במשאית המובילה אותם לשחיטה; פרכוסם של
התרנגולים השחוטים בתוך דליים של דם; גסיסתם האיטית של כבשים שחוטים; פועלים המשליחים
כבשים ממשאית אחת לשנייה – כאילו היו כדורסל - במעבר הגבול; קצף היוצא מפיהם של
עגלים מיובשים, חלקם גוססים, שהוצמאו והושארו כל היום במשאית בשמש הקיצית של אילת;
עוברי אפרוחים שכל עצמותיהם שבורות, מצייצים מבין שברי ונוזלי ביצים בתוך פח זבל
ענק; מאות חזירות צורחות בתאי פיטום ותאי אונס (תאי "הפריה מלאכותית");
צריבת מספרים (יצירת כוויות) על גופן של פרות, עקירת הקרניים שלהן ושריפת האיזור בלהביור; רפתנים מכים פרות
המסרבות להיחלב ומחשמלים אותן באמצעות שוקר חשמלי; ועוד ועוד ועוד. אותם מראות
חזרו על עצמם שוב ושוב, רק הקורבנות השתנו. צילמנו לולנים המתפארים בשיטות ההרעבה
החדישות, מפקח בכיר מטעם השירותים הווטרינריים הטוען בעקשנות כי אין אלימות במהלך
העברת העגלים מירדן לישראל (כשברקע, מאחוריו, אדם רודף אחר עגל כלוא, מכה אותו
ודוחף ללא הרף מקל לצלעותיו). צילמנו מפטמים ושוחטים שדאגו שמא לא נתפוס במצלמתנו
את הפרופיל שיותר מחמיא להם. צילמנו כל מה ש"תנובה" וחברותיה לא רוצות
שנדע על הדרך שבה הן מייצרות את הבשר, הביצים והחלב.
יומן
חייתי
את מה
שצילמנו שכפלנו והעברנו לתקשורת: תמונות מהסיורים שודרו בכל ערוצי הטלוויזיה -
חדשות ערוץ 1, ערוץ 2, ערוץ 10, ערוץ 3, NTV(ערוץ הטלוויזיה הרוסי
הבינלאומי), "כלבוטק", "חשיפה", "קפה טלעד"
ותוכניות רבות נוספות – ובעיתונים הארציים והמקומיים. תמונות שודרו בדיוני ועדת
החינוך והתרבות. קלטות הועברו למשטרה ולמשרדי ממשלה, נפתחו חקירות והוקמו ועדות
בכנסת. התמונות שממחישות את מה שקורה במפטמות האווזים, למשל, שימשו כחיזוק ההוכחה
לכך שבכירי ומומחי משרד החקלאות ומועצת הלול מסרו שוב ושוב נתונים שקריים לחברי
ועדת החינוך של הכנסת ולשופטי בג"ץ. תמונות הסטילס שצולמו הושמו באתרי
אינטרנט (אתר עמותת
אנונימוס, האתר נגד
פיטום אווזים) והודפסו על גבי כרוזים, פוסטרים ומדבקות. כתבות
נערכו ע"י פעילים, ושודרו מדי שבוע בטלוויזיה בערוץ הקהילתי בתוכנית
"יומן אזרחי", ומשודרות כיום ב"יומן חייתי" (תוכנית לזכויות בעלי חיים בהפקת דניאל ארליך, פעיל
שהשתתף בסיורים). הכתבות קובצו לקלטת באורך מלא ומוקרנות בהרצאות ברחבי הארץ.
התמונות שצולמו בסיורים מוקרנות מדי יום בטלוויזיות המוצבות בדוכני הסברה בתל-אביב
וערים אחרות. התמונות נשלחו לארגונים בחו"ל והועילו לקמפיינים של ארגונים
הפועלים בארצות אחרות: באוסטרליה ובאירופה, למשל, עשו שימוש נרחב בתמונות במאבק
להפסקת הובלת בעלי חיים למרחקים גדולים.
בנוסף
לסיורים, עשינו שימוש במצלמת הוידאו בתיעוד הפעילות לזכויות בעלי חיים: הפגנות,
משמרות מחאה, פעולות ישירות. קלטות הועברו מיד לערוצי הטלוויזיה ששידרו את
התמונות.
זכות
בחירה!
תיעוד
הפגיעה בבעלי חיים הנעשית הרחק מעיני הציבור, במחסנים חשוכים, סגורים ומרוחקים,
הוציא אותה מאחורי הקלעים והציב אותה על הבמה הטלוויזיונית, בכל בית בישראל. נחשפה
האמת שמאחורי הציורים והתמונות (של בעלי חיים - בריאים ומאושרים, מוקפים בצאצאיהם,
על רקע נוף פסטורלי) שבפרסומות ועל אריזות הבשר, הביצים והחלב, ולציבור רחב של
אנשים ניתנה, בפעם הראשונה בחייהם, לפעמים, לבחור באופן מודע ואחראי אם להמשיך
לקנות מוצרים אלה או לא. אנשים רבים הפסיקו או הפחיתו את צריכת כבד האווז,
בשר עגל חלב, ביצים, מוצרי חלב, בשר בעלי חיים ומוצרים אחרים הכרוכים בפגיעה
קיצונית בבעלי חיים.
המאבק
לזכויות בעלי חיים בישראל הוא דוגמה אחת מני רבות לדרך שבה מעט מאוד אנשים, ללא
כסף וללא מומחיות או כישורים מיוחדים, יכולים לשנות ולהשפיע באמצעות שימוש במצלמת
וידאו ביתית: לשים את מה שמפריע לנו באור הזרקורים, לחשוף, להוכיח ולהנציח –
להצביע על מציאות מכוערת שמנסים להסתירה ולדרוש שינוי.
פעיל עם מצלמה
נסתרת מביא להפסקת ניסויים בבעלי חיים