הפגנות ומשמרות מחאה
לא צריך יותר משניים עד
עשרה אנשים (ולפעמים גם אחד מספיק) בשביל לשנות את דעת-הקהל או בשביל לארגן הפגנה
מוצלחת. מה שחשוב הוא האופן בו אתם מעבירים את המסר. יש להעביר את המסר בצורה
ברורה, מסקרנת ומעוררת הזדהות. כאן אין לכם אלא לסמוך על היצירתיות שלכם. מומלץ מאוד
שיהיה קשר ברור בין הגימיק שבו בחרתם לבין נושא הפעילות.. על-פי החוק מותר לעמוד
בכל מקום ציבורי, בכל מספר של אנשים ולהפגין (כולל לקרוא סיסמאות ולהשתמש במגאפון)
ללא צורך ברישיון, ואם מדובר בפחות מ50 מפגינים, מותר גם לקיים צעדה או לשאת נאום
בלי צורך ברשיון. ההגבלה היחידה היא שאסור להפריע לסדר הציבורי - למשל, לחסום
לחלוטין את התנועה במדרכה, למנוע פיזית כניסה לעסק או להשתמש באלימות. להלן מספר
דוגמאות, אבל יש לפחות מיליון. תנו לדמיון שלכם להוביל.
הסברה. חשוב ביותר להסביר
את עצמכם לציבור. כדאי להכין שלטים עם
מסרים פשוטים וברורים, שמסבירים נגד מה אתם מוחים. מגאפון לא מחייב בדרך כלל רשיון
(ראה בתחתית עמוד זה), ואפשר להשתמש בו הן לקריאת סיסמאות והן להסברת נושא ההפגנה
לעוברים והשבים. אם כבר יצאתם לרחוב כי נושא כלשהו הטריד אתכם, זה ממש לא הזמן
לפתח חרדת מגאפון, במקום זה פשוט תסבירו לכולם למה יצאתם. כדאי מאד שמספר אנשים
יסתובבו באזור ההפגנה ויחלקו כרוזים המסבירים מה אתם עושים שם. רצוי למנות מראש
דובר לפעילות, שיודע היטב את הנתונים הקשורים לנושא ושיכול להתבטא ברהיטות מול
עיתונאים, כתבי רדיו ומצלמות טלוויזיה.
בחירת המקום והזמן.
בחירת
המקום והזמן יכולה גם היא למשוך תשומת-לב. אם אתם מפגינים מול אירוע ממלכתי כלשהו
או במקום שבו מתבצעת ההתעללות (שִקלו זאת היטב, לעתים דווקא שם אף אחד לא יראה
אתכם). ימים בינלאומיים - ויש מאות כאלו - שבהם יש אירועים בנושא מסוים בכל העולם,
הם גם דרך טובה למשוך תשומת-לב. אך אין שום רע בארגון משמרת "סתם" ביום
שנוח לכם, ובמקום שאינו קשור לנושא, אבל עוברים בו הרבה אנשים.
רצינות. מפגינים השותקים
ביחד, או קוראים סיסמאות ביחד, או עושים כל דבר אחר ביחד מעוררים יותר כבוד
ממפגינים שמעבירים את הזמן ברכילות או בצחקוקים. עמידה זקופה מושכת תשומת-לב יותר
מאשר ישיבה מרושלת כשהשלט שעון אל הקיר.
אחידות. אפשר ליצור איזשהו
סוג של אחידות בין המפגינים, למשל לבוש אחיד (נגיד, חולצות באותו צבע), שלטים
אחידים וקריאת סיסמאות מתואמת. בארצות-הברית נהוג שהמפגינים צועדים לאט במעגל
סגור. מצד אחד זה מעביר תחושה עצומה של כוח, אך מצד אחר זה עלול למנוע מעוברים
ושבים להיעצר לידכם ולשאול שאלות.
מראה. תחפושות מעוררות
תשומת-לב וגם עשויות להעביר מסר. תחפושות יכולות להוסיף המון. אפשר גם ללכת צעד
נוסף ולעשות מיצג ממש. אפשרות אחרת היא להשתמש בפריטים בודדים של הופעה - סרט על
השרוול, מדבקה על הפה, רשת דמוית כלוב שמחזיקים מול הפנים וכו'.
רעש. משרוקיות, חצוצרות,
תופים, רעשנים, וסירים וכפות - מעולם לא הזיקו. אפשר ללוות את הרעש בשלט הקורא
"לשבור את השתיקה". אם מדובר בצעדה, הרעש יכול לתת את הקצב (יש לדאוג
שהרעש לא יכסה על קריאות המפגינים אלא ילווה אותן). אם במקרה המפגינים יודעים לנגן
- זה לא רע בכלל. חשוב לא להרעיש בשכונות מגורים, שכן זה יוצר עוינות. זִכרו גם
ששקט מופתי חזק לא פחות (ואולי יותר) מרעש מחריש אוזניים. הפגנה דוממת היא מחזה
נדיר ומרשים מאד.
מיצב/מיצג. אפשר לשלב במשמרת
בובות ומיצבים שיעבירו את המסר, למשל ערימת זבל שאספתם מהפח של מקדונלד'ס - כדי
להמחיש את הנזק האקולוגי, כדור-הארץ (גלובוס מתנפח) תלוי על עמוד תלייה (יכול
להיות גם כל חפץ אחר המייצג טבע, צדק, מוסר וכו'), מאזני צדק שעל כף אחת כתוב
"רווח כלכלי" ועל השנייה כתוב "500 מתים בתאונות דרכים בשנה",
כשהכף נוטה בבירור לטובת הרווח הכלכלי. כל מיצג/מיצב כדאי ללוות בשלט גדול שמסביר
אותו, ושימוקם באופן שלצלמי העיתונות לא תהיה ברירה אלא להכניסו לתוך הפריים. כך,
למשל, את מיצב מאזני הצדק ניתן ללוות בשלט שכותרתו "הצדק על-פי משרד
האוצר" ובנתונים הכתובים באותיות קצת יותר קטנות. דמיינו חמישה אנשים שוכבים
על הארץ כמתים, ושבגדיהם מלאים דם (=סדינים או בגדים ישנים המוכתמים בצבע אדום) -
זה יותר מרשים מחמישה אנשים עם שלט, לא? או, למשל, מפגין היושב בכלוב, או מפגינים
הקשורים זה לזה בשרשראות או אזיקים - זה מושך תשומת-לב ויכול להעביר מסר לא אלים
אך חזק ביותר (וגם קשה יותר לפנות אותם). או משמרת אבל עם נרות ופרחים לזכר הנפגעים.
או דקת/שעת דומייה, שיכולה למשל להתבצע בשכיבה על רחבה כלשהי (עם כל הגוף!) - זהו
מראה חזק ביותר. מתוך כרוז של תיאטרון 'יורה
ומלקוש': "אם במקרה עברתם ברחוב אלנבי באחד במאי, יתכן שראיתם חבורה תמהונית
של אנשים מחופשים שהציגה בפני קהל העוברים-ושבים הצגה שעסקה בניצול האזרח על ידי
בעלי-ההון. ועוד ייתכן שהם פנו אליכם, הפכו אתכם לחלק מן המופע, ולבסוף אף הציעו
לכם לקנות אוויר בשקל?! ומה באשר לדיזנגוף סנטר? אולי נתקלתם בהם שם, בזמן מיצג
מחאתי על תרבות הצריכה? או שמא במקדונלדס? הם בכל מקום"
רשיונות להפגנה
ככלל, הפגנות אינן טעונות רשיון מאף אחד. הפגנה
טעונה רישיון, רק אם היא מוגדרת כ"תהלוכה" (המשתתפים הם בתנועה
או מתכוונים לנוע יחד ממקום אחד למשנהו) או כ"אסיפה" (המשתתפים
התקהלו כדי לשמוע נאום או הרצאה בנושא מדיני) – וגם במקרים אלה – רק
אם מספר המשתתפים חמישים או יותר. צעדה של פחות מחמישים איש איננה טעונה
רשיון. הפגנה שאין בה צעדה ואין בה נאום איננה טעונה רשיון יהיה מספר המשתתפים אשר
יהיה (גם מאתיים אלף). (חריג: הפגנות מול הכנסת טעונות רשיון מיו"ר
הכנסת.)
כאשר הפגנה איננה
טעונה רשיון, משמעות הדבר שאין למשטרה סמכות חוקית לדון בבקשה לרשיון, ממש כשם
שאין לה סמכות חוקית לדון בבקשה לרשיון לנשום. אם המשטרה נתנה רשיון או סרבה לתת
רשיון להפגנה מעין זו, או אם היא נתנה רשיון בתנאים – מדובר בנייר חסר כל ערך
משפטי, אשר אינו מגביל כהוא זה את המפגינים. יש שוטרים שרואים בכל אדם עם שלט מפגע
שיש לסלק. כשהמפגינים לא מודעים לזכויותיהם או לא עומדים עליהם, זה משחק לידיהם של
שוטרים כאלו. העובדה שמישהו לא מרוצה מההפגנה אינה הופכת אותה להפרת סדר, והיא גם
לא סיבה להעביר את המפגינים למקום מרוחק יותר. אם מישהו תוקף את המפגינים, על
המשטרה להגן עליהם. החשש שיתקיפו את המפגינים כמעט לעולם אינו נימוק מוצדק לפיזור
הפגנה. אם שוטר מתעקש לפנות אתכם, בניגוד לחוק, רִשמו מיד את שמו של השוטר ומיד
לאחר האירוע רִשמו גם את כל הפרטים על הנעשה, והגישו תלונה לקצין תלונות
הציבור של המשטרה ו/או לאגודה לזכויות האזרח.
זִכרו: בכל פעם שתעמדו על זכויותיכם ותציגו את הערכה לשוטר או תגישו תלונה - תחנכו
שוטר נוסף. בכל פעם שתיכנעו לדרישה לא חוקית, הכוח שלנו לשנות יקטן. (מקרים שהיו)
"הפרת השלום"
כל "התקהלות"
אסור לה שתגרום ל"הפרת השלום". "התקהלות" היא "התכנסות
של שלושה אנשים לפחות", והגדרה זו גורמת לא פעם לשוטרים לטעון בפני מפגינים
שאירוע זה או אחר טעון רשיון (או שהוא מנוגד לחוק) משום שנוכחים בו שלושה אנשים
ומעלה. מובן שזו שטות, שהיתה מחייבת פיזור של המתקהלים בכל תחנת אוטובוס...
בד"כ גם השוטרים עצמם לא לוקחים את עצמם ברצינות כשהם טוענים טענה כזו,
ולבסוף אינם נוקטים צעד כלשהו כנגד המתקהלים. עם זאת, אם נתקלתם בניסיונות הפחדה
ואיומים בתואנת שווא מעין אלו – יש לתעד אותן, לקחת את פרטי השוטר, ולהגיש תלונה
כנגדו. בתי-המשפט פסקו שהביטוי "הפרת השלום" מתייחס לאלימות כלפי גופו
של אדם, כניסה בכוח לרשות היחיד, ואולי גם פגיעה ברכוש תוך שימוש בכוח. לא די בחשש
שיופר השלום – דרושה ודאות קרובה לכך שיהיה שימוש באלימות. ויכוחים קולניים אינם
הפרת השלום. צעקות, קריאות, כעס וגם קללות אינם הפרת השלום. מכוניות מאיטות כדי להתבונן
במפגינים? אין בכך הפרת השלום.
רצוי לדאוג שההפגנה לא תפגע
שלא לצורך גם בחופש התנועה של אנשים אחרים – רצוי, למשל, להקפיד שלא לחסום לחלוטין
את התנועה על מדרכה עליה מתקיימת משמרת מחאה. מומלץ לציית להוראות של שוטרים שמיועדות
לצמצם מוקדי חיכוך (כגון הקצאת מקומות נפרדים להפגנה ולהפגנת נגד, יצירת
תיחום של מטר או שניים בין מפגינים לבין בית-עסק נגדו מתנהלת ההפגנה) – כל עוד
ההנחיה היא סבירה ולא גורמת לעיקור ההפגנה. בימים אלה דן בית המשפט בזכותם של
מפגינים לחסום את הכביש: אם המדינה לא
מעמידה
לדין עובדי חברת חשמל שניתקו את החשמל לערים שלמות כמחאה, או את עובדי
"מקורות" שניתקו את המים, אין סיבה להעמיד לדין א/נשים שאין להם גישה
לכוח שכזה על מנת למחות, וגרמו מעט חוסר נעימות על-ידי חסימת כביש למספר דקות. (מקרים שהיו)
איומים מצד קהל
הן בהפגנות הטעונות רשיון והן באירועים שאינם
טעונים רשיון, כשהחשש לאלימות הוא לא מכיוון המפגינים אלא החשש הוא שקהל עוין
יתקוף את המפגינים, חובה על המשטרה להגן על המפגינים ועל חופש הביטוי שלהם. העובדה
שהמפגינים מרגיזים מישהו, או שהמסר שלהם מובע באופן מקומם ומתסיס איננה עילה
לפיזורם. רק בנסיבות חריגות ביותר, אם המשטרה איננה מסוגלת להגן על המפגינים, ורק
אם כתוצאה מכך יש סכנה קרובה לוודאי לפגיעה קשה בגוף ובנפש (הפסיקה משתמשת בביטוי
"מרחץ דמים"), מותר למשטרה להיכנע להמון אלים ולהורות למפגינים להתפזר. (מקרים שהיו)
הפגנות מול בית פרטי
בית-המשפט העליון הכיר בכך
שלעתים הפגנה מול ביתו הפרטי של אדם היא בעלת אפקטיביות, שלא ניתן להשיג במקום
אחר. בית-המשפט הכיר, משום כך, בזכות לקיים משמרות מחאה, תהלוכות ואסיפות גם
בשכונות מגורים וגם מול בתיהם של אנשי ציבור. כלל זה יחול גם לגבי הפגנות מול
בתיהם של אנשי עסקים, מעבידים וכדומה. עם זאת, בקיום הפגנות מול בתים פרטיים, יש
משום פגיעה בפרטיות של הדיירים. התוצאה של האיזון בין הזכות להפגין לבין הזכות
לפרטיות היא שהפגנות כאלו יכולות להיות כפופות להגבלות על זמן, מקום ואופן, שישתנו
לפי נסיבותיו של כל מקרה. כך, למשל, המשטרה רשאית להגביל את משך הזמן או התדירות
של האירוע או את קיומו בשעות המנוחה, להרחיק אותו מעט משער הבית וכדומה. המגבלות
יכולות להיות גדולות יותר כאשר מדובר בבית משותף עם דיירים רבים, ושאיש הציבור
עושה בו שימוש למגורים בלבד. כאשר מדובר במעון הרשמי של איש הציבור ("בית ראש
הממשלה") מגבלות אלו אינן חלות.
שימוש במגפון
השימוש במגפון הוא מותר:
שוטר אינו יכול לאסור שימוש במגפון בהפגנה, והעובדה שנעשה שימוש במגפון אינה הופכת
אירוע לטעון רשיון. לפי החוק למניעת מפגעים, אסור להפעיל מגפון באזור מגורים בין
השעה 14:00 עד 16:00 ומהשעה 23:00 עד 7:00 למחרת (למעט ביום העצמאות, פורים ויום
ירושלים). ישנן רשויות מקומיות בהן המגבלה מעוגנת (לעתים בשינוי קל) גם בחוקי עזר.
רק שתי רשויות מקומיות (ירכא ונצרת עילית) דורשות רשיון לשימוש במגפון. ישנן מספר
רשויות בהן אסור שימוש במגפון באזור מגורים למטרות של פרסום, אולם האיסור אינו חל
על שימוש בהפגנות.
* החוק למניעת מפגעים נועד
לשמירת איכות הסביבה ואיכות החיים, ולא להגבלת חופש הביטוי. שוטר או פקח שמונע
שימוש במגפון בעילה של הקמת רעש, במקום שהוא רועש ממילא, עושה שימוש לרעה בסמכותו.
שוטר או פקח שמונע שימוש במגפון ממפגינים, אך אינו מפסיק בה בעת מערכות הגברה של
גורמים מסחריים באותו אזור, נוקט "אכיפה סלקטיבית" ופועל באופן בלתי
חוקי. (מקרים
שהיו)
החזקת שלטים
היו מקרים שפקחים עירוניים
הטילו קנס בגין החזקת שלטים או קשירת שלטים לעמודים בזמן משמרת מחאה. התנהגות זו
של פקחים אינה חוקית. אם בכל-זאת הוטל קנס, יש לפנות לביטול הקנס (לעיריה או
לבית-המשפט במועד שנקבע בדוח), ולהתלונן על הפקח. עם זאת, השארת שלטים במקום לאחר
סיום האירוע עשויה להיחשב עבירה על חוקי הניקיון.
(מקרים
שהיו)
מדריך "הזכות להפגין"
כולל מקרים שהיו ומכתבים – כדאי להדפיס ולקחת להפגנות
חופש
ההפגנה – האגודה לזכויות האזרח
מאתר
המשטרה – הנחיות לגבי רישיונות להפגנות